הכרעת דין בתיק פ"ל 3829-01-12

התבקשתי לנמק יותר את הכרעת דיני שניתנה בזמנו באולם וכך ייעשה. 

האירוע

בפנינו אירוע שאירע על פי הנטען ביום 9.1.2011 בסמוך לשעה 20:20 בלילה.

על פי הנטען הנאשם הגיע לצומת שיש בה תמרור עצור אך לא האט ולא עצר.  שני שוטרים סימנו לו לעצור והוא התעלם מהם והאיץ את נסיעתו עבר לנתיב הנגדי וברח מהמקום.  עוד נטען שאחד השוטרים שהוא מתנדב נאלץ לקפוץ הצידה כדי לא להיפגע.

מטעם התביעה העידו שני שוטרים שהאחד מהם שוטר במשרה מלאה (להלן:"השוטר") ומתנדב יובל סרור (להלן: "המתנדב").

שני השוטרים העידו בבירור בפניי כי הם זיהו את הנאשם בפניו בשעת האירוע ומזהים אותו כעת כמי שנהג ואסביר.

השוטר סיפר בפניי כי נפגש עם הנאשם 3 פעמים.  פעם אחת נמלט לו הנאשם על עבירה דומה לפני האירוע נשוא כתב האישום, פעם שנייה היה האירוע נשוא כתב האישום, ופעם שלישית נפגש שוב עם הנאשם כשהיה עם המתנדב וראה את הנאשם מבצע עבירה נוספת.  בפעם השלישית אף רשמו לו דו"חות (על עבירות הפעם השלישית).

המתנדב העיד בפניי דברים דומים יחסית ואף הוגש זיכרון דברים מפורט שכתב (ת/4). המתנדב הדגיש בפניי כי הוא זוכר את האירוע משום שבהיותו מתנדב איננו חשוף לאירועים רבים כל כך ובוודאי לא מאירוע מסוג זה שבו כמעט ונדרס.  הוא ציין שלאחר האירוע חיפשו הוא והשוטר את הנאשם אך לא מצאו אותו בכתובת שנמסרה להם של בעל הרכב.

היו לפניי אם כן עדות של שוטר ומתנדב המעידים שניהם ברחל בתך הקטנה כי הנאשם נמלט מהם וכי לא רק שמדובר ברכב שבחזקתו אלא הם מזהים אותו פיזית ממש.

האם מדובר בנאשם?

הסניגור ניסה לטעון טענות שונות כלפי השוטר והמתנדב.  למשל, מדוע אחרי אירוע כה חמור כדבריהם לא עשו מעבר לרישום הדוח? ועוד שאלות אחרות.   לא מצאתי בכך ממש.  מעשים של יום יום הם לפניי שנאשמים נמלטים משוטרים עם רכבם לפעמים תוך כדי סיכון השוטרים ולפעמים תוך כדי סיכון אחרים.  פעמים רבות אין מה שהשוטרים יכולים לעשות מעבר לרישום דוח מפאת חוסר הזמן או ריבוי האירועים האחרים שתופסים את זמנם.

אציין כי השוטרים רשמו את מספר האוטו כפי שראו אותו עוד במקום.  אם רשמו את המספר קודם על היד ואחרי זה על הדוח או על פתק ואחרי זה על הדוח, אין זה משנה. עובדה היא שרשמו את מספרו ואני מאמין להם בפירוש כי מדובר ברכב שהיה בזמן האירוע.

על פי החוק, ברגע שקבלתי את גרסתם כי זהו הרכב שעבר את העבירה הרי לפי סעיף 27ב. חזקה היא שהמחזיק ברכב נהג בו. הרכב רשום על שם אשת הנאשם ואין חילוקי דעות שהוא בחזקתו והוא האחראי עליו וממילא קיימת אחריות בעל הרכב לעבירות.  על פי הפסיקה, אחריות בעל רכב היא גם על עבירות מעין אלו של אי ציות ולמעשה על כל עבירת תעבורה.  ראו למשל עניין צמח ת"ד 2007-09 של בית המשפט לתעבורה בירושלים שאושר אף במחוזי ובעליון.  גם שם היה מקרה שבו ברח מנהג משוטרים וברור היה שבעל הרכב איננו הנהג אך בכל זאת הורשע הנהג בתוקף אחריותו.

אציין כי שני השוטרים מעידים כי הנאשם עצמו נהג ברכב, אולם מכיוון שמדובר באיזור שרבים בובעלי המשקפים והזקנים, הרי קבעתי שאפילו אם מחמת הספק נניח שלא הוא נהג ברכב הרי בוודאי יש עליו אחריות בעל הרכב.

ממילא אין מנוס בהרשעתו בעבירות התעבורה שיוחסו לו בכתב האישום. 

אשר לכן, הוא מורשע בעבירות של אי ציות ואי מתן זכות קדימה תקנות 23 (א') (2) לתקנות התעבורה, וכן אי מתן זכות קדימה עבירות על תקנה 64 (ד') לתקנות התעבורה.

המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים. 

המועד הקבוע לטיעונים לעונש שהוא 20.12.12 שעה 12:00 נשאר בעינו ובמועד זה יישמעו הטיעונים לעונש ועל הצדדים להיות מוכנים לכך.

ניתנה היום, ‏יום שלישי 11 דצמבר 2012,  בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: